דוד אלהרר | deStory

למה כל מותג צריך למה

כל עוד לא נתחבר ל”למה” שלנו – זה לא יעבוד. התוצאות וההצלחות ימשיכו לעבור לידנו, לא לגעת בנו, ואנחנו נמשיך להתבונן על החיים שלנו מהצד בחוסר סיפוק משווע, ובחוסר הבנה מתסכל על איך זה ששוב פעם אנחנו בדאון למרות ש”על הנייר” הכל בסדר.

כמו בחיים, ככה בעסקים.

כל עוד לא נתחבר ל”למה” שלנו – זה לא יעבוד. התוצאות וההצלחות ימשיכו לעבור לידנו, לא לגעת בנו, ואנחנו נמשיך להתבונן על החיים שלנו מהצד בחוסר סיפוק משווע, ובחוסר הבנה מתסכל על איך זה ששוב פעם אנחנו בדאון למרות ש”על הנייר” הכל בסדר.

כמו בחיים, ככה בעסקים.

 

רבים מקשרים את ה”למה” שלהם לכסף.
גם אני הייתי כזה.
אנשים שלא באו מבית של כסף, יודעים לקשר את המלחמה היומיות שלהם בתודעת חוסר במערכת היחסים שהשתבשה להם עם השנים בכל מה שקשור ללבקש כסף, להחזיק כסף, למנף כסף.

 

מהרגע שפתחתי את העסק שלי ב-2018 מצאתי את עצמי חוזר על משפט אחד משמעותי:

שזה אף פעם לא הכסף, אלא המחויבות – לעצמנו ולמי שאנחנו (רוצים להיות).
זאת גם הסיבה שאני לא מתרגש מאנשים שאומרים לי “יקר לי” על הצעת מחיר.
זאת לא הסיבה שהם אומרים לא. הם אומרים לא כי הם לא מוכנים “לשלם את המחיר” עבור התוצאה שהם טוענים שהם מאד מאד רוצים להגשים.
אבל על כך בפוסט אחר. 

 

“במקום להבין שאחריות היא משמעות החיים,
אנחנו ממשיכים לחפש אחר המשמעות במקומות אחרים,
וחוזרים לאותה נקודה:
בלי לקיחת אחריות – אין הכרה במשמעות של העשייה שלנו,
של השינוי שחוללנו, של ההצלחה שלנו –
קודם כל בחיינו,
ואחר כך בקרב הסובבים אותנו.

 

אז למה אנחנו חשים החצמה?
בגלל מה קשה לנו להתחייב?
ומה מונע מאיתנו פשוט להיות מאושרים ומסופקים ממה שכבר הרווחנו בדרך, במקום להתבאס ממה ש(עוד) לא הגשנו?

 

התשובה שלי טמונה במילה אחת: אחריות.
לרבים מאיתנו קשה מנשוא לקחת אחריות.

זה מתחיל בתגובה המצחיקה על עצמנו כשמישהו מחמיא לנו על משהו. אנחנו ישר מקטינים את עצמנו ואת החלק שלנו בתוצאה (מכירים את המשפט “זה סתם משהו ישן שזרקתי על עצמי”? – זה אותו דבר בדיוק). וזה ממשיך בזה שרבים מגיעים אליי בתסכול מכל האחריות שהם צריכים לקחת על הלקוחות שלהם, כי זה הולך לקחת להם את הזמן, החופש, הפנאי והגמישות בניהול החיים שהם רוצים לעצמם.

 

מבלי לשים לב בכלל, אנחנו מבינים שאחריות באה עם ציפיות, ועם ציפיות מגיעות האכזבות, הביקורת, והמשברים.

 

אז אנחנו מקטינים מראש את החלק שלנו בתוצאה, ואז אנחנו גם מתרחקים מהתוצאה שאנחנו לא מפסיקים להגיד שאנחנו “ממש ממש רוצים, אבל…”

איזה באסה של לופ. 

 

במקום להבין שאחריות היא משמעות החיים, אנחנו ממשיכים לחפש אחר המשמעות במקומות אחרים, וחוזרים לאותה נקודה: בלי לקיחת אחריות – אין הכרה במשמעות של העשייה שלנו, של השינוי שחוללנו, של ההצלחה שלנו – קודם כל בחיינו, ואחר כך בקרב הסובבים אותנו.

אני קורא לזה “לקחת בעלות על הסיפור” – שזה אומר במשפט – להכיר, להוקיר ולחגוג את מה שכבר הרווחנו מהמס”ע שלנו:

מ-ותג – הרעיון שלנו;

ס-יפור – מה שלמדנו מהדרך להגשמת הרעיון הזה;

ע-רך – מה שאנחנו מעניקים למי שמצטרף אלינו לדרך.

 

אם לא ניקח בעלות על הסיפור, אם לא ניקח אחריות על התוצאה, ואם לא נכיר במשמעות שהערך שלנו מעניק לחיים שלנו ושל הסובבים אותנו – אז…

  1. אנחנו לא נוכל להוביל בדבר, כי אנחנו נהיה פשוט “כמו כולם” וזה הסיוט הכי גדול של רובנו;
  2. מישהו אחר ייקח את הבעלות והאחריות וההתעופפות, ואנחנו רק נישאר בצד ונקטר על למה לא אנחנו (בכל מיני צורות מכוערות של טרולינג וצרות עין מכוערת ועלובה);
  3. אנחנו נהיה ברכבת הרים רגשית של אפ-אנד-דאונ’ז קיצוניים מכל הערה של מישהו, אי הצלחה רגעית, או תוצאות חיצוניות מאיתנו (חשבון הבנק, מספר הלייקים, ציון במבחן וכו’)..

 

אם אתם מוכנים לקחת בעלות על הסיפור ולהתחיל להרוויח את מי שאתם (רוצים להיות), את הקהל שאתם רוצים להשפיע עליו ולעזור לו, ואת הכסף הגדול באמת – אני מזמין אתכם להציץ בתכנית FindMyStory ולבנות איתי יחד סיפור מותג מעורר השראה, בעל ערך ורלוונטי עבור הקהל החשוב והרווחי ביותר עבורכם.

 

ובכל מקרה, אל תשכחו – שהסיבה שמישהו אי פעם יקנה מכם משהו –
היא אתם. לטוב ולרע.
אז אם הם לא ייראו עליכם את ההבטחה השיווקית שאתם מתיימרים למכור,
לא יהיה מי שיקנה את זה מכם,
אפילו לא אתם.

 

זה אף פעם לא הכסף, אלא המחויבות - לעצמנו ולמי שאנחנו (רוצים להיות).

אהבתם? איזה כיף! אפשר גם לשתף :)

הצטרפו לרשימת התפוצה של קהילת המותגים האנושיים

וקבלו במתנה את סט הכלים האולטימטיבי
לביסוס אסטרטגיית מותג סביב העס”ק שלך:
ערך, סיפור, קהילה

פוסטים שאולי יעניינו אותך