דוד אלהרר | deStory

מה שאנחנו באמת מוכרים לעולם

מה שאנחנו באמת מוכרים לעולם – זה את סגנון החיים שתמיד רצינו עבור עצמנו.
אנחנו לא מוכרים מוצר, אלא את מה שהוא הולך לשפר בחיים שלנו.
אנחנו לא מוכרים פתרון, אלא את האופן שבו הוא משנה לטובה את איך שפעלנו לפניו.
אנחנו לא מוכרים שירות, אלא את הדברים שיקרו לנו בזכותו.

מה שאנחנו באמת מוכרים לעולם – זה את סגנון החיים שתמיד רצינו עבור עצמנו. כדאי לקרוא את זה שוב.
אנחנו לא מוכרים מוצר, אלא את מה שהוא הולך לשפר בחיים שלנו.
אנחנו לא מוכרים פתרון, אלא את האופן שבו הוא משנה לטובה את איך שפעלנו לפניו.
אנחנו לא מוכרים שירות, אלא את הדברים שיקרו לנו בזכותו.

  

אנחנו הופכים לאנשי שיווק טובים יותר – ברגע שאנחנו מבינים שאנחנו מדגימים על עצמנו את השיפור / השינוי / הגדילה שנכנסים לחיינו בזכות העבודה על המוצר שלנו.

   

אנחנו הפרזנטורים של ההבטחה השיווקית שלנו.
וההבטחה השיווקית היא לא פי 2 מכירות או הכנסות,
ולא טיפול או תהליכי ליווי ואימון רגשיים או מנטליים או עסקיים,
ולא מכשיר או פלטפורמה חדשניים ומרהיבים.
אלה תועלות. ועל תועלות יש מתחרים.

   

הערך האמיתי הוא היכולת של אנשים לדמיין מה ייכנס לחייהם –
בזכות מה שהם רואים עלינו.
זה מה שמייצר בידול. (לא, משחק מילים מתוחכם בסלוגן שלך זה לא בידול).
החיבור לאדם שאני מצליח לראות את עצמי העתידי – בזכותו –
הוא משהו שבחיים לא תהיה עליו תחרות,
ואפילו AI לא באמת יצליח לחקות.

   

הבעיה המרכזית של הרבה אנשים שרוצים להשפיע לטובה על העולם – היא שהם לא רוצים לשים את עצמם בפרונט (על כל המשתמע של המילה פרונט) וכתוצאה מזה הם בורחים לאנשי תוכן שיכתבו בשבילם טקסטים (שבחיים לא יצליחו לכתוב את ה-Point of View שלהם באמת),
הם מתחבאים מאחורי תכנים מקצועיים בלבד (שאפשר למצוא בחינם בגוגל),
והם נאלצים להתמכר לגימיקים שיווקיים ולעלויות מטורפות של מדיה והפקות כדי לייצר “מיתוג” (שלא באמת עובד, כולנו כבר שבעים מהבטחות שנראות טוב על הפיד).

 

“החיבור לאדם שאני מצליח לראות את עצמי העתידי – בזכותו –
הוא משהו שבחיים לא תהיה עליו תחרות,
ואפילו AI לא באמת יצליח לחקות.

 

אין צורך להיות חשופים ברמה פורנוגרפית / מציצנית / צהובה / שטחית כדי לשים את עצמנו בפרונט. כל מה שצריך זה לשתף במה אנחנו מרוויחים מהמסע שלנו, מהעשייה שלנו, מהתשוקה האובססיבית שלנו. מה אנחנו למדים, על מה אנחנו מודים, כיצד אנחנו גדלים ומשתפרים,
ויש לכם מיתוג (=חיבור רגשי שמבוסס על ערך ולא על פלטת צבעים ולוגו).  

   

הבעיה השנייה היא שאנשים חוששים לשים את עצמם בפרונט בגלל שהם חושבים שהם לא מעניינים, או “עוברים מסך” מספיק, או שהכל כבר נאמר ואין להם מה לחדש. מהניסיון שלי, מדובר באנשים שנותנים משקל לכל האנשים בסביבה שלהם (כולל קרבת דם) שלא יפרגנו או יתמכו במה שיש להם להגיד, במקום להבין שאלה לא האנשים שאנחנו בכלל רוצים לדבר איתם.   

אלה שכן זקוקים למסרים שלנו, לזוית הראייה שלנו על החיים והעשייה, לדוגמא אישית של מישהו שהולך אחרי התשוקה והחזון שלו במסירות – מקבלים את הערך הזה ממישהו אחר, ששם ז** על כל אלה שטורחים להביע את דעתם למרות שהם האנשים הבינוניים והעצלנים ביותר בסביבתם.   

ברגע שאנחנו נפטרים מהחשש הזה של להיות בפרונט ושל להיות מישהו “לא מעניין” או שאומרים עליו שהוא כותב פוסטים ארוכים מדי (או כל שיט אחר של אנשים שהם פשוט לא הקהל שאנחנו רוצים לדבר איתו / לעבוד מולו / להשפיע עליו / לעזור לו / למכור לו) – אנחנו לא מפסיקים להרוויח:

  1. אנחנו מרוויחים את סגנון החיים שתמיד רצינו עבור עצמנו, כי זה הקטליזטור לתוכן שממגנט אלינו את הקהל הרלוונטי אלינו;
  2. אנחנו מרוויחים את הקהל *שלנו* ולא “נשים כללי” או שקר כלשהו אחר, שבזכותו אנחנו מגדילים את השווי שלנו מול לקוחות רלוונטיים ומשלמים;
  3. אנחנו מרוויחים את הכסף הגדול באמת, כדי להמשיך ולהשקיע בחזון ובחיים שתמיד רצינו לעצמנו,

וחוזר חלילה.

   

ותזכרו: מה שאנחנו באמת מוכרים לעולם זה את סגנון החיים שתמיד רצינו עבור עצמנו. זה הכוח האמיתי של סטוריטלינג.

אנחנו הופכים לאנשי שיווק טובים יותר - ברגע שאנחנו מבינים שאנחנו מדגימים על עצמנו את השיפור / השינוי / הגדילה שנכנסים לחיינו בזכות העבודה על המוצר שלנו.

אהבתם? איזה כיף! אפשר גם לשתף :)

הצטרפו לרשימת התפוצה של קהילת המותגים האנושיים

וקבלו במתנה את סט הכלים האולטימטיבי
לביסוס אסטרטגיית מותג סביב העס”ק שלך:
ערך, סיפור, קהילה

פוסטים שאולי יעניינו אותך