Logo

deStory

שני סוגים של בעלי עסקים

יש שני סוגים של בעלי עסקים. אלה שעובדים עבור הגדילה של העסק שלהם, ואלה שהעסק עובד עבור הגדילה שלהם. אם אתם לא בטוחים באיזה צד אתם, כדאי לשאול את השאלה הבאה: האם מה שאני עושה בעסק שלי (ניהול, שירות, שירות, מכירות) מקרב אותי יותר ויותר לאדם שאני רוצה להיות, או מה שאני עושה מקרב אותי להכנסות שאני רוצה או צריך לייצר? 

 

למה זאת לא אותה שאלה? אני רוצה שתנסו לדמיין את המותגים שמעוררים בכם השראה, עניין וחיבור (לא משנה אם מדובר במותגים מסחריים או אנושיים, החברות המסחריות או ה-One Man Shows למיניהם) ותראו שהמכנה המשותף שלהם הוא שהם בעצם משתפים אותנו במה הם *עושים* וכיצד הם *מעשירים* את חייהם – בזכות הכסף שנכנס לחייהם (ועל הדרך הם מעשירים את הקהל שלהם בהענקת ערך). כלומר, הם לא מפרידים בין הרווחיות בכסף לבין להרוויח את עצמם, את ההגשמה שלהם ושל החזון שהם רוצים לקדם בחייהם ובחיי מעגל ההשפעה שלהם (הקהל שלהם, ולא הלקוחות הפונטציאלים בלבד). 

 

“כשאנחנו מתייחסים לעסק שלנו כמנגנון שמקדם אותנו על בסיס יומי לעבר ההגשמה של מי שאנחנו רוצים להיות, מה שאנחנו רוצים לחוות והמטרות שאנחנו רוצים לקדם בחיינו – אז אנחנו לא מפסיקים להרוויח, גם אם יש תקופות קצת עקומות בחשבון הבנק

 

כשאנחנו מתייחסים לעסק שלנו כמטלה שאם לא נעמוד בה לא נוכל להתפרנס – אנחנו בעצם לא שונים מ- State of Mind של שכיר שלא עושה את המשימות למען עצמו אלא למען שביעות רצונו של הבוס ולמען הצורך להמשיך ולקבל את ההכנסה שדרושה למען מילוי צרכים שדורשים כסף. וכמו שכיר, השחיקה והעייפות מגיעות גם לבעל העסק, כי שניהם פועלים עבור מטרה חיצונית מהם, וזה לא משנה אם זה הבוס או מנהל הבנק.

 

לעומת זאת, כשאנחנו מתייחסים לעסק שלנו כמנגנון שמקדם אותנו על בסיס יומי לעבר ההגשמה של מי שאנחנו רוצים להיות, מה שאנחנו רוצים לחוות והמטרות שאנחנו רוצים לקדם בחיינו – אז אנחנו לא מפסיקים להרוויח, גם אם יש תקופות קצת עקומות בחשבון הבנק. אני משוחח עם עשרות בעלי עסקים מדי חודש, ובהרבה מקרים שומע כמה הם לא מפסיקים להרוויח על בסיס יומיומי, אבל האופן שהם מסתכלים על העשייה שלהם נמדד תמיד בהפסד, בתסכול ובציפייה שכסף יציל אותם, בעוד שהניסיון שלי מראה שאלה אותם אנשים שיישארו בתחושות האלה גם כאשר כסף נכנס בפועל.

 

הסיבה לכך טמונה בשאלה שרבים מאיתנו מכירים, אבל לא תמיד נותנים לה את המשקל הראוי במענה ראוי: אם לא הייתה לי מגבלת זמן או כסף, האם הייתי ממשיך לעשות את מה שאני עושה כעת? כי כשאנחנו עושים כבר עכשיו את מה שאנחנו רואים לנכון כחלק מההגשמה ומהביטוי העצמי שלנו – אנחנו לא מפסיקים להרוויח: את עצמנו, את הקהל הרלוונטי אלינו ואת הכסף הגדול באמת. 

 

יש לי משפט שמעצבן לא מעט אנשים – שמסביר את זה בקצרה:

“כשאנחנו מעניקים ערך – הפרנסה מגיעה.
כשאנחנו מחפשים להתפרנס – אין לנו ערך.”

 

אם אנחנו מודדים כל דבר בעשייה שלנו סביב תוצאה, התוצאה תמיד ממאנת להגיע. זה חוק יקום שרבים מתעקשים לעקם אותו ומגלים כל פעם מחדש שזה לא באמת אפשרי. כי בתוצאה, הדרך אליה והתזמון שלה – אף פעם לא בשליטתנו. לעומת זאת, ה”מה” וה”למה” שלנו הוא תמיד בשליטתנו, והן מאפשרות לנו לבחור בפעולות שמעניקות להן משמעות עבורנו. ברגע שאנחנו מרשים לעצמנו להעמיק בפעולות האלה ולהרפות מהתוצאות, אנחנו לא מפסיקים לראות תוצאות:

“פתאום” יש קהל גדל והולך של אוהדים, עוקבים, מתעניינים ושגרירים. 

“פתאום” יש יותר הזדמנויות לסגירת עסקאות עם לידים רלוונטיים שמחפשים את מה שהם רואים עלינו – לעצמם (ולא, הם לא מחפשים את המוצר שלנו, אלא את השינוי שייכנס לחייהם בזכותו, ואנחנו הפרזנטורים של השינוי הזה, אם רק נרשה לעצמנו להיות במקום הזה ולא בדרמה הקורבנית שמבריחה אותם כי אז אין לנו באמת מה “למכור”).

“פתאום” החיים שאנחנו רוצים לעצמנו – כבר קורים, כאן ועכשיו, יותר ויותר, ולא רק כשתגיע תוצאה חיצונית, שקרוב לוודאי תייצר אחרי כמה דקות של שמחה ונירוונה – את המשימה הבאה אחריה.

שתפו את העולם במה אתם *עושים* ומה אתם *מרוויחים* בזכות העשייה שלכם, הלקוחות שלכם, הכסף שנכנס לחייכם. אל תפרידו בין זה לבין “התוכן השיווקי והמקצועי” שאתם *צריכים* לעשות כי מישהו נתן לכם טמפלייט של שיווק אורגני. זה לא מה שהקהל שלכם “קונה” וזה לא מה שהופך את החיים שלכם לחיים שרציתם עבור עצמכם – בזכות פתיחת העסק. יש סיבה למה קוראים לנו “עצמאים” – כי אנחנו בוחרים את הדרך להגשמה שלנו, ואם לא נגדיר את העסק כחלק מהדרך – הוא זה שיגדיר את גבולות ההגשמה שלנו, והרי לא פתחנו את העסק הזה בשביל גבולות.

אהבתם? איזה כיף! אפשר גם לשתף :)

מאמרים נוספים